Matanicola Vs. Yasmeen Godder- Under1, Under2
'מתניקולה' מול יסמין גודר- Under( בכורה: 2005 )
צילום: סנדרה רוביאס
אורה ברפמן
עבודה זו שמעלה יסמין גודר במסגרת 'מחול לוהט' 09, היא תוצר של שיתוף פעולה בין גודר ושני רקדנים/יוצרים שבבסיסם ברלין: מתן זמיר וניקולא מאשה ( Matan Zamir, Nicola Mascia ). זמיר, רקדן ישראלי, יליד ראש הנקרה, רקד בעבר באנסמבל בת שבע, להקתה של סשה וולץ וביחד עם מאשה יסד את מתניקולה בברלין ב-2005. באותה תקופה פגשו השניים את גודר. במסגרת שיתוף הפעולה ביניהם יצרו השניים את החלק הראשון של העבודה וגודר- את השני.
שני החלקים, כל אחד בן 30 דקות, תומכים זה בזה ויש להם אף תמיכה משתפת באמצעות עיצוב הבמה, הבחירות המוסיקליות, התאורה והנושאים הבסיסיים ואופן ביטוים של הרקדנים המבצעים את שני חלקי היצירה.
הפרק הראשון נפתח בנגינת פסנתר של דמות בעלת קוי מתאר נשיים. היא לבושה בחצאית דנים ארוכה, בעלת שובל ואגן ירכיה מודגש בריפוד פנימי. התאורה הכהה מתעתעת וראשה המוצל מקשה להבחין בתוי הפנים. לוקח זמן לפני שמבחינים שדמות זו ודמות גבר שהושלך את פאתי הבמה, הם חסרי פנים. לשניהם ראש מכוסה שיער מכל עבריו, כגוש אפל, מכביד, מלחיץ. איך הוא נושם, רואה או שומע, או שמא היצור החייתי הזה הוא בעל חושים נסתרים, מיתיים, מיסטיים.
אך במערכת היחסים בין השניים מתקיימים קשרים דמוי-אנושיים , אם כי חסרי יחודיות אישית ספציפית והם 'כל אדם' ו"זוגתו", מעין סכימה של מערכת שקיומה יותר תיאורטי ופחות ממשי-אישי. הדמיית מפגשים מיניים הם לחלוטין נטולי סקס או אפיל. ישום תפקידי השליטה והכניעה נראים כהתוויה מכנית, כשל מילוי "תפקיד" (role playing).
נקודות ההשקה בין החלק הראשון והשני עוברות באזורי איתגור תפיסות מסורתיות של הפוליטיקה ותפקיד הגוף הרוקד, באשר לתפקודו החברתי, מגדרי, ביטויי מיניותו וקריאת תיגר על מקומו כאידיוידואל ספציפי.
בפרק אותו יצרה גודר, ניכרים מרכיבי תפיסתה האמנותית וכן האופן בו היא בוחרת לנסח אותם. לשפה של גודר נוכחות בוטה, מאתגרת, מתריסה. מין כישרון לאתר נקודות תורפה- בציפוי, בקליפה התרבותית שעוטים בני התמותה- ולגרד אותה עד זוב, עד שהעור מסתמרר, עד שהקרביים נחשפים.
גודר לוקחת את משחקי הכוחות של הפרק הראשון ומחדדת אותם לכדי משחקי שליטה עם עולם דימויים הגובל בסאדו מזוכיזם: כבילה, הפשטה, איטום וקשירת פנים ( הגבלת נשימה, ראייה, הרחה, שמיעה), תליית הכפות(ים) באופנים שונים, תוך שהמשתתפים עוסקים בחילופי תפקיד בין המכניע לכנוע, בין זהות גברית לנשית, בין הנותן למקבל, המוביל למובל בין הרומס לנרמס. מין גזירת גורל שאומללות ונבלות הן ברירות מחדל ברות-חילוף.
גם כאן, מרבית התפקידים מסומלים, לא אישיים, לא קשורים לגוף הפרטי שמתחת לתלבושות המחזה. גם כשסצנה כמו זו לקראת הסוף שחזותה נדמית כחלופה ל'פייטה', קשה לקבל אותה כמחווה לחמלה או סדק בשריון ולא כעוד תעתוע.
לפרובוקציה באמנות יש תפקיד חשוב. עם זאת, מידת הריגוש ממנה הולכת ודועכת ככל שנחשפים אליה יותר. גודר הלכה רחוק עוד יותר בשתי עבודותיה האחרונות שלטעמי, הן צבעוניות יותר, 'תאטרליות ' יותר, אך חלשות מהטובות והיותר מופשטות שביצירותיה.
[ad]